אוי אוי הביקורת… כמה זה קשה לפעמים לקבל ביקורת וכמה קשה לא פחות לתת ביקורת. האם בכלל צריך ביקורת?
אתה יושב וכותב וכותב, ועורך ומשנה ומודד ואז שולח למישהו (למי לשלוח? עוד שאלה!) ולוקח המון זמן ואז הוא או היא חוזרים אליך ואומרים… תראה, בגדול זה ממש יפה אבל… וכל מגדל הקלפים שלך מתחיל להתרסק. זאת אחת התופעות שמוכרות לכל כותב או כותבת מתחילים.
למה כתבתי מתחילים? מכיוון שכמובן שכל כותב מקבל הרבה ביקורת לאורך השנים אבל עם הזמן לומדים להכיל את הביקורת ולקבל בברכה גם את הקושי והכאב שהיא מעוררת. פעם אמר לי מישהו – ככל שתהיה לך ביקורת עצמית חריפה יותר, כך תהיה לך פחות ביקורת והתנגדות מבחוץ. זה בחינת מה שרבי נחמן אומר שמי שעושה משפט בהתבודדות ובודק את עצמו ולכן דן את עצמו כאן, מסירים מעליו דינים בשמיים..
אז למה צריך בעצם את כל הביקורת הזאת?
התשובה הפשוטה היא – ישנו פער אדיר בין רעיון כללי שיש לכם, בכל תחום – בין אם זה כתיבת ספר, בניית בית, הקמת פרוייקט חדש לבין היישום של הדברים בפועל. יש כמה וכמה מיכשולים ואתגרים בדרך והביקורת דווקא עוזרת לנו.
איך הביקורת עוזרת?
מכיוון שלכם ברור הרעיון של הספר שלכם, ההורדה שלו למעשה לתוך העולם יכולה להיות מאוד חלקית. שוב מכיוון שלכם ברור מה שאתם רוצים להגיד.. הקורא לאו דווקא מביא את מה שאתם רוצים להגיד ויש לעיתים מלאכה אדירה בבחירת המילים הנכונות, בסדר הנכון ובצורה שתעביר את המסרים והתכנים של הספר שלכם.
הביקורת עוזרת לכם מהצד – לשפוט בעיניים נקיות (פחות או יותר) ״מה יש לנו כאן״.
איך לתת ביקורת? או:מה קורה כשחבר או חברה שואלים אתכם מה דעתכם על מה שכתבו?
ראשית, לראות את הטוב. חפשו את מה שהתחברתם אליו בספר שלהם, חפשו את הנקודות הטובות שיש שם. קודם כל, חשוב לחזק את היוצר מכיוון שהתהליך כל כך קשה וארוך. שנית, אם ישנם דברים שלדעתכם הם יוכלו לתקן יחסית בקלות – טוב להצביע על אותם השינויים הנדרשים לעשייה. לבסוף, אם אתם חשים שהכותב בשל וישמח לביקורת מעמיקה – כדאי בזהירות לתת דגשים על מה שלדעתכם ״ממש לא עובד״ (אבל לא תמיד! קיראו את ״לא כל אחד יכול ורוצה לקבל ביקורת״ בהמשך)
מה עושים כשמקבלים ביקורת שלילית?
לנשום. קודם כל לנשום. להבין שהאדם השני לא רוצה להחריב אותי, הוא בסך הכל מנסה לעזור לי. לזכור שמטרת הביקורת בסופו של דבר (לפחות מבחינתכם) היא לשפר את היצירה שלכם. לפעמים צריך להניח את כתב היד בצד לכמה זמן ולשמוע את הביקורת, אולי לכתוב לעצמכם כמה נקודות ורק אחרי זה לחזור ולבחון מחדש את הדברים.
לא כל אחד יכול ורוצה לקבל ביקורת.
צריך ללמוד ולקבל את זה, שהעובדה שמישהו שלח לכם ספר שהוא עובד עליה – לא אומרת שהוא באמת מוכן לקבל ביקורת. אפשר לבדוק ולגשש בזהירות – עד כמה הוא היה רוצה לשמוע ביקורת ולנסות בעדינות. כותבים מנוסים, ״שועלי קרבות״ כפי שקוראים להם לפעמים ירצו לפעמים ״ביקורת קורעת איברים״ – הם ירצו לשמוע עד הסוף כי הם עברו הרבה וראו שהביקורת לא הרסה אותם. לעומת זאת סופרים צעירים/מתחילים – בדרך כלל יהיה להם מאוד קשה לשמוע ביקורת ולכן היו זהירים איתם.
בהצלחה בביקורת 🙂