תהליך כתיבה שבו הסופר, בצורה הקיצונית ביותר, לא מתכנן את הספר, בעיקר לא מתכנן אותו בכתב או בתרשים זרימה. עיקר ההתייחסות היא לרעיון שבספר ולדמויות. הנחת היסוד היא שאם תאפיין בצורה מספיק אמינה את הדמויות ו״תזרוק״ אותן לסיטואציה במקום ״להכריח״ אותן לעשות את מה שתכננת – התוצאה תהיה מפתיעה ומעניינת.
כמו כל צורה של כתיבה, הכתיבה האורגנית יכולה להתאים לחלק מהאנשים וממש לא להתאים לאחרים. כפי שהסברנו בפוסטים אחרים, כל סופר צריך למצוא את ה״מיקס״ שלו או שלה. יש כאלו שיכתבו בכתיבה אורגנית בצורה קיצונית ויש כאלו שישלבו עם כתיבת מתווה.
היתרון הבולט של כתיבה אורגנית הוא שהסופר עצמו לא יודע את המשך הסיפור ולכן הסיפור מרתק ומושך אותו. יש אומרים שכשהסופר מרותק ונהנה כל כך מכתיבת הספר – התוצאה היא דומה. גם הקורא יחוש תחושות דומות.
חסרונות בולטים של כתיבה אורגנית היא – ראשית, הרבה מאוד סופרים מתחילים לכתוב כך ולא מצליחים לסיים את הספר. נקודה שניה היא שגם אם הם מצליחים, כתיבה אורגנית בדרך כלל (אלא אם אתה לי צ׳יילד למשל) הרבה מאוד שכתובים ומחיקות של פרקים שלמים שאתה מבין לקראת אמצע התהליך שהם בעצם בכלל לא דרושים. ועוד נקודה שעולה בדיונים על כתיבה אורגנית – פעמים רבות הסוף של הסיפור לא מספק או לא מספיק חזק והתחושה היא שלפעמים הסופר פשוט – כתב משהו כדי לסיים את הספר.